"המורה - הרסת לי את היחסים עם אבא שלי!"

רן ישפה

"המורה, הרסת לי את היחסים עם אבא שלי!", כך הסביר תלמיד אהוב שלי, דויד (שם בדוי) את הסיבה לעובדה שחיבל בדלתות הרכב שלי, כך שלא ניתן לפתוח אותן יותר. שאלתי אותו "למה אתה מתכוון"? והוא אמר שהייתה לו תקופה טובה עם אבא שלו ולאחר שדיווחתי עליו שעישן סמים, הכל נהרס. המשכתי לברר – "מה זה אומר תקופה טובה?";  "זה אומר שהוא נתן לי כסף ולא צעק עלי", "ובדרך כלל איך היחסים שלכם?" שאלתי והוא ענה: "הוא לא אוהב אותי, הוא מרביץ לי, הוא צועק עלי".

כמורה שלו ל"תקשורת מקדמת" ביקשתי ממנו לבחור שני חברים שאיתם הוא מרגיש נוח וללכת לצלם שיחה ביניהם על הנושא, שנוכל אחר כך להתבונן ולחשוב יחד על הדברים.
חבר אחד צילם והאחר היה המקשיב. "איפה תרצה שנצלם?" שאלתי והוא בחר על גג  בית הספר, "כי שם אפשר לראות את האופק וגם את הסכנה" הסביר.
הציצו לדקה מתוך השיחה המרגשת, הכנה והאמיצה שלהם:
דויד היה תלמיד בכיתה י"ב, שאני מלווה אותו בלימודי "תקשורת מקדמת" מאז כיתה י'. זו תוכנית לטיפוח מסוגלות עצמית באמצעות מצלמת הווידיאו, המוכרת ל-5 יח"ל לימוד במדעי החברה, בזכות השותפות עם האגף לפיתוח פדגוגי במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.

דויד בחר בי כדמות, שאולי תוכל סוף סוף להכילו על כל הצדדים שחיים בו. הוא בחר בי כדמות, שאולי דרכה יחווה תיקון ויקבל עזרה. דויד למד בתיכון ברנקו וייס האתגרי בבית שמש, בית ספר המיועד לבני נוער שהמערכת "הרגילה" לא ידעה לתת להם מענה.

לו הייתי רק מורה ל"פדגוגיה" ולא ל"פדגוגיה טיפולית", סביר להניח שלא היו לי הכלים לנהל את המקרה בצורה כזו, ויתרה מזאת – סביר להניח שהיו משעים את התלמיד, מרחיקים אותו מכל הזדמנות לקבל תיקון מחולל שינוי חיובי בחייו. היו שולחים אותו הביתה עם הסבר לאבא, שהילד שלהם עבר כל גבול ולא יתכן שישאר במסגרת "עד שיבין את מעשיו" ואולי בכלל מקומו לא שם. כן, לאותו האבא שאני "הרסתי" את היחסים עם בנו שהיו רוויים באלימות, צעקות וחוסר אהבה.

ומה אז היה קורה לדעתכם? כיצד האבא היה מגיב? סביר להניח שאותה תקווה של הילד לשינוי מיטיב בחייו, תקווה המוסווית על ידי פעולת ייאוש שהיא לעיתים בלתי נסבלת על ידי החברה והן על ידיו – גם היא הייתה עלולה להיכבות.

מערכת החינוך, לצערי, עדיין איננה מתאימה לתלמידי המאה ה-21. משקיעים המון בתוכניות דיגיטליות, בכיתות ממוחשבות, אך מפספסים את העיקר –  הצורך הטמוע בכל ילד וילדה, נער ונערה ל"פדגוגיה טיפולית", המתבססת על הצורך באהבה, קבלה, הכלה וגבולות מתוך קשר העונה על צרכים קיומיים. אחרי הכל, אנו עדיין "המכונה" היחידה, שלא השתנתה במהות הצרכים הטבעיים החיים בנו, אם נרצה ואם לא.

צורך זה הנו נחלת כולם ולאו דווקא של משפחות המוגדרות במצבי סיכון. כולנו מושקעים ונדרשים לעמוד בקצב המאה הנוכחית – עבודה סביב השעון בכדי להתמודד עם יוקר המחיה, השגיות הכרחית כדי להיות "טובים דיים" במונחי מציאות המאה ה-21.

יש שיאמרו כי מערכת החינוך איננה תחליף להורים ואיננה מקום לטיפול, אלא לחינוך. הם צודקים ולכן לא הזכרתי את המורה כמטפל או את המורה כתחליף להורה.

מדובר ב"פדגוגיה טיפולית", מושג שטבע חיים מויאל*, המדגיש את המורה כפדגוג ואת הקשר המשמעותי שהוא יוצר עם תלמידיו, באמצעותו מתקיימים ערכים טיפוליים, כמו הורה וילד.

למה הכוונה? כפי שעל ההורה "הטוב דיו" (ד. וויניקוט) "המקורי" – לקבל את הילד כמות שהוא, ברגע שהוא נולד האמא / האבא אינם נרתעים מהצרכים היוצאים ממנו – מלוכלכים ומתסכלים ככל שיהיו – קקי, פיפי, פליטות, קיא, רוק.... מחבקים ומכילים אותו, וכשגדל אנו מקבלים את "רוע הגזרה" בגידול ילדים, כך  על המורה לקבל את תלמידיו על כל צדדיו וחלקיו. לא כמטפל או כהורה, אלא כפדגוג שבחר לעבוד בתפקיד של מחנך ולא משנה מהו תחום הדעת שהוא מלמד.

נכון, זה קשה ומתסכל, לעיתים ברמות בלתי נסבלות, אבל אפשרי ואף הכרחי. כמו שאני נוהג לומר  "הייתי הורה מושלם, עד שנולדו לי ילדים", כך גם בהוראה. כאבא לשתי בנות, יש רגעים ש"בא לי למות", משמע לסובב את הגלגל חזרה ולהתחיל מחדש ואולי אף בלי ילדים בכלל...(על מונח "בא לי למות" מוזמנים לקרוא כאן​), אך אז אני לוקח נשימה וזוכר, שכל מה שהן עושות כילדות נורמלי ואומר לעצמי "אני בחרתי ועלי להכיל אותן כמו שהן ולסייע להן לגלות עוד דרכי התנהגות ולעדן את התגובות הטבעיות שלהן".  

"מיהו ילד נורמלי?" מרחיב ד. וויניקוט:  "האם הוא רק אוכל, גדל ומחייך במתיקות? לא, לא כזה הוא הילד הנורמלי! ילד נורמלי, אם הוא בוטח באימו ובאביו, משחרר את כל המעצורים. עם הזמן הוא מנסה את כוחו בלשבש, להרוס, להפחיד, להתיש ולתחבל תחבולות...

אם הבית מסוגל לעמוד בכל מה שהילד עושה כדי לשבש את התנהלותו, יתיישב זה ויתחיל לשחק."

וממשיך -  "הילד שביתו נכשל יחפש את ארבעת הקירות מחוץ לביתו... הוא רק מרחיק מעט יותר בשדה החיפוש, ובמקום אל משפחתו פונה אל החברה או אל בית הספר לקבלת היציבות הדרושה לו". (*ד.ויניקוט, "עצמי אמיתי עצמי כוזב")

זכרו, כי הרבה פעמים התנהגות חסרת מעצורים היא זעקה, לעיתים לא מודעת, לתיקון ופיצוי. קריאה להתחלה חדשה עם תקווה וכמיהה לשחזור של העבר ותיקונו. לכן, אם אנו המורים נבין זאת כהזדמנות נדירה, נחווה בעצמנו מעבר מן הייאוש לתקווה. 

צפו ב-30 שניות, שדויד משתף בצורה אותנטית למה הוא גונב ומוכיח את התיאוריה כחיה בנפשנו:

לסיכום, מערכת החינוך חייבת להתחיל ולספק מענה לצרכים הטבעיים של התלמידים. בהתאם לכך עליה להעניק למורים כלים  "פדגוגים טיפוליים", שיאפשרו ויעודדו אותם לשאול את התלמידים שאלות שאין לנו תשובה עבורם, כגון:

-"למה אתה מתכוון?"

-"איך זה זה היה לפני ואיך זה עכשיו?"

וכל שאלות הבהרה, בירור והבנה שעולות להם. 

השלב הבא, לאחר שאלת השאלות והבנת התמונה המלאה, הוא לברר עם התלמיד/ה מה לדעתם יוכל לעזור להם, או במילים הפשוטות "מה אתם צריכים ממני?", בירור שיאפשר להם לגלות את מסוגלותם העצמית למציאת פתרונות.

כששאלתי את דויד מה הוא רוצה שיקרה עכשיו, הוא ביקש ממני לדבר עם אבא שלו. באתי לאביו וביררתי איתו מה קורה ביניהם והוא ענה לי באומץ ובכנות מה שהילד אכן הרגיש: "אני לא אוהב אותו". במאמץ רב המשכתי "למה אתה מתכוון?" והוא השיב: "יש לי שמונה ילדים ודויד היחיד שמזכיר לי אותי כילד"!

מפתיע? רוצה לדעת איך הסיפור נגמר וכיצד בעזרת תוכנית 'תקשורת מקדמת' דויד ואביו המשיכו? את כל הכלים האלו ניתן לרכוש במסע לימודי לפדגוגיה טיפולית ב'תקשורת מקדמת' בסמינר הקיבוצים.

רן ישפה הוא מייסד ומנכ"ל בית הספר לתקשורת מקדמת וראש התוכנית להכשרת מנחים לתקשורת מקדמת במכללת סמינר הקיבוצים.

*חיים מויאל - ראש אגף א' לחינוך ילדים ונוער בסיכון.

 
 לימודי תעודת הוראה / תעודה להנחיית קבוצות ושיחות פרטניות, פיתוח מקצועי בחדרי מורים ותוכניות לתלמידים בבתי ספר. ההצלחה שלך מחכה לך!

לבאי שערנו, אנו "בית" מכיל ומכליל, שלומדים תחת קורת גג אחת כל מגוון האוכלוסיות.

צפו בהשפעת תהליך 'תקשורת מקדמת' על תלמידים בשטח:

הצטרפו אלינו לחינוך מחולל שינוי חיובי ; טל. 03-6888444

שושנה פרסיץ 3, Tel Aviv-Yafo, תל אביב, Israel

  • שושנה פרסיץ 3, Tel Aviv-Yafo, תל אבי
  • פייסבוק ראיה
  • YouTube Classic

The School of Transformative Media® -Filmmaking as Dialogue for Growth

©כל הזכויות שמורת לביה"ס לתקשורת מקדמת

telephone