בשנת 1992 קניתי את מצלמת הוידיאו הראשונה שלי מעבודה קשה שחסכתי עבורה - "My first Sony” – זום 16X , עם אפשרויות להכנסת כתוביות, הילוך מהיר ואיטי ובקיצור המילה האחרונה של תחילת שנות ה-90. המטרה שלי הייתה לצלם ולערוך את החיים בדרך שחוויתי אותם בתוכי, במטרה לנסח לעצמי את המציאות. כאדם שנולד וגדל לעידן של "עסקי השעשועים",שהטלוויזיה עומדת בראשם מצאתי את עצמי עושה שימוש פעיל בעשייה הקולנועית – ככלי להתבוננות

עצמית, ביטוי ופורקן חסכים ועוֹדפוּת רגשות שהיו קיימים בי כנער מתבגר ולא ידעתי לבטאם במילים.

 

 

 

 

 

בחטיבה ובתיכון בפרט היה לי קשה ומורכב, כי לא הצלחתי בלימודים כפי שציפו ממני להצליח כמו אחי הבכור ואחותי.

מהרגע שהייתה לי מצלמת וידיאו צילמתי כל רגע נתון. פתאום דיברתי עם הרבה יותר ביטחון – היה לי "אקדח" ביד. כבר לא הייתי צריך להתמודד עם מבטים מאיימים. אחרי שצילמתי,  הסתכלתי על הסרטים לבד, בוחן אותי ואת האחרים. גיליתי המון על החיים וגברה לי המודעות לעצמי ולסביבתי. במקום לפחד מהמבט של האחר, ראיתי את הפחד שלו בעיניים.

הצפייה בסרטים שצילמתי, הייתה בשבילי "מָרְאַה חיה" לחיי והזדמנות לקבלת פרופורציות ותובנות חדשות. גיליתי כמה רגשות והרגשות אנחנו עוצרים בגלל נורמות וחוקים שאומרים לנו לשמור אותם בפנים.  הבנתי, ששהנרטיב שלי על "חוסר המצוינות" שלי כביכול, מושפע מהסביבה והחברה ואני יכול ליצר לעצמי נרטיב נוסף, שהוא ה"עצמי אמיתי". 

בשנת 1994, סרט שהפקתי במסעי לפולין (מטעם משלחת בתיכון "דנמרק", ירושלים) "העלה אותי על המפה" מבחינה חברתית ולימודית. פתאום ראו אותי, לא התייחסו להפרעות שלי בכיתה ולציונים הגרועים, אלא ראו את היכולות שלי, שלא הכירו לפני ואף ביקשו ממני להקרין את הסרט, שאני יצרתי, בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה. 

התחילו להזמין ממני סרטים, וכל זמן שצילמתי וערכתי מצאתי עצמי מפתח את יכולותיי הקוגניטיביות והרגשיות. בהמשך, התחלתי לערוך סרטים רבים לבקשת אחרים ופיתחתי יכולות אבחנה בסיטואציות אישיות וחברתיות של המשתתפים בסרט. במשך הזמן החלו לפנות אלי אנשים שביקשו שאבחין בדינאמיקות המשפחתיות שלהם ואתן חוות דעת ועצות אישיות לעבודה על בעיות חברתיות ומשפחתיות. זכיתי בכינוי "הקורא בסרטים".

לאור הידע והניסיון שרכשתי, בשנת 1998 התקבלתי לשנה שלישית של לימודי קולנוע וטלוויזיה במכללת "הדסה" בירושלים והתמחיתי בעריכת וידיאו ממוחשבת. בתום הלימודים הקמתי עסק לעריכת סרטים וקליפים והתמקצעתי בכל תחומי העשייה הקולנועית.
לאחר דרך אישית ארוכה ומאתגרת, קריאה אין סופית של ספרים, לימודי הנחיית קבוצות והמשך למידה בלתי פוסקת מלאת התנסויות ביצירת "סיפורי וידיאו" ככלי לעיבוד ולביטוי רגשות חבויים, תיעדתי תהליכים ותרגמתי את "המסה" האישית לדרכי עבודה בתוכנית אב כתובה.

עם הזמן בחרתי בשם התכנית – "תקשורת מקדמת", המשתמשת בתהליכי הפקת סרטים לפיתוח אסטרטגיות חשיבה ולמידה ולקידום יכולות רגשיות.

 

אימי, מורה לחינוך מיוחד בהסמכתה, עבדה רוב חייה כאחראית על שילוב בחברה של ילדים ואנשים עם מוגבלויות שונות - במרכז אלי"ן ובמעון "סן סימון" בירושלים. היא תמיד לקחה אותי כילד לעבודה שלה ואף הזמינה אלינו הביתה את המטופלים שלה בצורה הטבעית ביותר, כך שהמפגש עם אנשים עם מוגבלויות היה ונשאר טבעי וביתי. אני לא זוכר רגע שבו היא אמרה לי - "רן חשוב לקבל את האחר", וזו לדעתי הסיבה שהקמתי בשנת 2000 את "ביה"ס לתקשורת מקדמת" כעסק חברתי, שהמוטו המוביל אותי בעבודה הוא "בן אנוש הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי" (פובליוס טרנטיוס).

בקיץ 2000 יישמתי את הקורס הראשון של "תקשורת מקדמת" בביה"ס לחינוך מיוחד – "בן יהודה" בירושלים. לאור ההצלחה הבלתי רגילה של התקדמות הילדים מבחינה רגשית וקוגניטיבית, מצאתי את עצמי מתחילת השנה מסתובב בין כחמישה מוסדות חינוך בכל יום עם תיק ובו ציוד צילום ועובד עם שתי קבוצות בכל מוסד. 

בשנת 2001 התחלתי לעבוד גם עם נערות במצוקה בהוסטל "בית אריאל" בירושלים ובמעון "רעות" לילדים בגילאי 9 עד 12 שהוצאו מהבית בצו בית משפט ובהמשך הגעתי לבית שמש לעבוד עם נוער במצבי סיכון. בעקבות הצלחת העבודה בשטח, שעברה מ"פה לאוזן" בין מוסדות החינוך ואנשים פרטיים, ביה"ס לתקשורת מקדמת בירושלים התרחב והתחלתי להכשיר אנשים נוספים לתכנית.

 

בשנת 2003 פגשתי את רות הרתאן - ד"ר לחינוך ותקשורת ממכללת סמינר הקיבוצים, שהזמינה אותי להשתתף בקבוצת חשיבה שעסקה בתקשורת בחינוך המיוחד, ונוצר בינינו חיבור מיידי.  ד"ר הרתאן המשיגה את התהליכים, וכך החלה לשמש כמלווה אקדמית לתכנית.

יחד, בנינו מסלול לימודים מוסדר במטרה "להעביר את זה הלאה". בתכנית הלימודים  מרצים מומחים בתחומם, שכולם התנסו בשנים הקודמות ב'תקשורת מקדמת' בשטח ויחד אנו מכשירים להנחיית קבוצות ב'תקשורת מקדמת'. 

רן ישפה: בדרך לייסוד ביה"ס לתקשורת מקדמת

תקציר אוטוביוגרפי

 

מתוך מחברותיו של רן, בהיותו נער מתבגר

בשנת 2004 לראשונה בארץ יצרו תלמידי החינוך המיוחד קליפ ששודר בערוץ המוזיקה הישראלי "24" ללא ידיעת פרנסי הערוץ את רקע היוצרים.  

בשנת 2005 לראשונה בארץ השתתפו תלמידים מהחינוך המיוחד בפסטיבל סרטי נוער ארצי, שאף זכו במקום השלישי.

בשנת 2006 העברתי את פעילותי לתל אביב ופתחתי ברחוב המסגר את ביה"ס לתקשורת מקדמת.

בשנת 2007 זכיתי בפרס דן דויד בשיתוף "TheMarker" על הקמת ביה"ס כעסק חברתי.

בשנת 2009 זכיתי בפרס "יזם חברתי" של קרן IVN והקרן החדשה לישראל

בשנת 2011 תכנית הנחיית קבוצות ל"תקשורת מקדמת" בראשותי נכנסה כחלק מהמרכז להכשרות ופיתוח מקצועי במכללת סמינר הקיבוצים. לאורך השנים התכנית נחקרה ונמדדה על ידי הקרן לילדים ונוער בסיכון של ביטוח לאומי, מכון ברנקו וייס והרשות למחקר והערכה של מכללת סמינר הקיבוצים ולאור הממצאים המעידים על הצלחתה קיבלה תיקוף אקדמי בלעדי (ניתן לקרוא כאן) ונכנסה כחלק מתכניות ההתערבות של אגף א' לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך.

בשנת 2013 קיבלתי משר החינוך דיאז, הרב שי פירון את פרס רוטישלד לחינוך "על עשייה פדגוגית יצירתית, המובילה לשיח בין התלמידים ובקהילתם ועל יצירת מודל של 'תקשורת מקדמת' דיאלוג באמצעות מצלמת הוידיאו ותוצריה".

שאיפותיי ותקוותי הן, ש'תקשורת מקדמת' תהווה חלק ממערכת החינוך, במטרה למנוע הידרדרות של ילדים ונוער למצבי סיכון ולהרחיב את פעילות ביה"ס לתקשורת מקדמת לטיפוח מצוינות ועשייה חברתית של אוכלוסיות מוחלשות וקבלת החברה אותם.
כחלק מהגשמת החזון, בשנת 2014 פתחנו מסלול להכשרה מקצועית בצילום ועריכה לאנשים עם מוגבלויות, שכולל השמתם במקומות עבודה בתחום ולאור הצלחתו בשנת 2017 יפתח כבר המחזור השלישי.

במקביל לכך, אנו מיישמים במכללת בית ברל והקריה האקדמית אונו, קורסי "פרנדינג" ל'תקשורת מקדמת' המשלבים סטודנטים עם וללא מוגבלות, אשר נפגשים, מסייעים אחד לשני ולומדים להכיר ולהכיל את השונה והדומה. 

עד היום (2017), מנחי התכנית מטעם ביה"ס לתקשורת מקדמת עבדו וקידמו עשרות אלפי בני נוער במוסדות חינוך וטיפול ברחבי הארץ.

בשנה זו - 2017 (תשע"ח), אנו פותחים פרויקט בשיתוף אגף א' לילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, שבני נוער בסיכון מהפריפריות רמלה, בית שמש ובת ים, מגיעים ליום לימודים קבוע בביה"ס לתקשורת מקדמת בסמינר הקיבוצים, כחלק ממערכת השיעורים שלהם. בנוסף לתכנית המסגרת 'תקשורת מקדמת', הם לומדים ומקבלים:​

 

  • תעודת סטודנט ככל לומד במכללה.

  • קורס אוריינות אקדמית - פיתוח יכולת הבעה אקדמית בע"פ ובכתב.

  • קורס עריכה ממוחשבת

  • חונכות של סטודנטים הלומדים בכיתה לידם את מסלול הנחיית קבוצות תקשורת מקדמת.  

 

זהו פרויקט ראשון מסוגו בארץ, שמטרתנו לפתח מצוינות באוכלוסיות מוחלשות ויחד איתם להטמיע בהם אמונה ויכולות, שגם הם ילמדו באקדמיה ויפרצו את מעגל חייהם!

השנה (2017), אני נרגש לקבל את פרס 'זוסמן-ג'וינט' על פיתוח שירותים לעידוד המצוינות בקרב ילדים ונוער בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.  

בעזרת הפרס, יחד עם הצוות המקצועי המדהים שלנו, אוכל להמשיך ליישם תכניות לקידום אוכלוסיות מוחלשות,

ובשנת 2018 אנו מתכננים לקיים פסטיבל ארצי נושא פרסים לכל מאות קבוצות 'תקשורת מקדמת' ברחבי הארץ
 

כְּדֵי לָדַעַת / דור אלה גבע

אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עשרים שָׁנָה,

כְּדֵי לָדַעַת,

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

זָקוּק לטִיפוּל,

אֶלָּא לְאַהֲבה,

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

צָרִיך לְהִשְׁתַּנּוֹת

אֶלָּא לְהֵרָפֵא,

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיך

אָדָם דָּבָר,

מִלְּבַד עֵינַי הרואות

אֶת שלמוּתו

בִּפְנִים הסֶדק.

:

שושנה פרסיץ 3, Tel Aviv-Yafo, תל אביב, Israel

  • שושנה פרסיץ 3, Tel Aviv-Yafo, תל אבי
  • פייסבוק ראיה
  • YouTube Classic

The School of Transformative Media® -Filmmaking as Dialogue for Growth

©כל הזכויות שמורת לביה"ס לתקשורת מקדמת

telephone