מנחה: אוקי אז מי מגיע?

חניך א': מי שהכריחו להגיע מגיע

[הערת המנחה: חניך א' יושב וכותב משהו - לא מסתכל עלי]

מנחה: מה אתה כותב?

חניך א': את הבקשה שלי למה אני לא רוצה להיות בחוג.

מנחה: אתה מוכן לשתף אותי?

חניך א': לא, עזבי

מנחה: אבל חשוב לי לדעת את הסיבה.

חניך א': עזבי

מנחה: גם אם לא תמשיך, חשוב לי להבין.

חניך א': עדיף שלא

מנחה: מה עם חניך ג'?

חניך א': חניך ג' לא יגיע לחוג הזה.

[הערת המנחה: חניך א' מתאמץ לכתוב אבל הניסוח ממש לא קולח. חניך ב' מתנדנד על כסא ומדגיש שהוא רוצה להיות].

חניך ב': אני רוצה להיות בחוג. נעשה סרט עלי.

מנחה: אפשר לעשות סרט אישי ואפשר גם לעבוד רק עם אחד, אבל אני צריכה לחשוב על זה.

[חניך א' בינתיים מתעמק בכתיבה] 

מנחה: אז אולי ננסה לעשות משהו היום ונראה מה קורה?

חניך א': אין טעם, זה לא רציני. אני פה כי אם אני אצא מפה אני אקבל "תוצאה" (מעין עונש) ואני אצטרך לבנות משהו בחצר.

[הערת המנחה: בקיצור, חניך א' אתי בכתה כי זה עדיף לו מאשר לצאת].

מנחה: תסביר לי למה אתה מרגיש שזה לא רציני?

חניך א': זה לא רציני, חשבתי שנלמד קולנוע.

מנחה: למה ציפית שלא התגשם? בסך הכל היו לנו שלושה מפגשים ודווקא בראיונות האישיים נראה היה שנהנית.

חניך א': היה בסדר להחזיק את המצלמה ולחשוב על הפריים אבל לא יותר מזה.

מנחה: אוקי, אז אולי אתה מוכן להסביר לי למה ציפית, כדי שאני אדע.

חניך א': זה לא רציני, אין לנו תקציב לשום דבר, לא לנציגים (ניצבים) לא לתפאורה, מה אנחנו יכולים לעשות כאן? ישר רואים שהמועדון זה לא אמיתי, והבקבוקי שתייה זה לא אמיתי, זה לא רציני. יש לנו חוג תיאטרון ושם לפחות מלמדים אותנו משחק.

מנחה: מה היית רוצה שיהיה למשל?

חניך א': זה לא שאני רוצה שיהיה מישהו שיחזיק את המיקרופון, או מכונית שנוסעת לפני ומצלמת או שטיח אדום אבל קולנוע זה החלום שלי וכאן זה לא רציני.

[הערת המנחה: בקיצור כל מה שהוא היה מת שיהיה]

מנחה: אני דווקא חושבת שהעובדה שאין לנו את כל האביזרים והציוד, זה מה שמאתגר. העובדה שאנחנו יכולים ליצור מכל כך מעט.... אני מבקשת מחניך א' שיחליט עד יום שישי אם הוא ממשיך או לא כדי שגם אני אוכל להחליט...

[חניך ב' בינתיים ממשיך להציע שנעשה סרט רק איתו ועליו ואני במצוקה גדולה וממשיכה ב"דברת"... הרגשתי מבוי סתום... חניך ב' עם מבט מתחנן].

-עד כאן עברה כבר 3/4 שעה-

חניך א': מה אפשר לעשות רק עם שני אנשים?

[הערת המנחה: תחילת המפנה...]

מנחה: יש מערכות יחסים בין שני אנשים

[חניך ב' כמובן מסכים וחניך א' עובר לירידות עליו עם רמזים ליחסים הומוסקסואליים. השניים יורדים זה על זה ואני אומרת שממש לא התכוונתי ליחסים הומוסקסואליים ואז שומעת את מה שאני אומרת ומתקנת "בעצם גם זאת אפשרות למרות שלא התכוונתי למשהו כזה ביניכם."]

חניך א': מי ירצה לראות שני אנשים בסרט?

מנחה: אני ראיתי הצגה עם שני אנשים.

חניך א': גם אני ראיתי הצגה עם איש אחד אבל שחקן מפורסם.

מנחה: אז הבעיה היא שאתם לא מפורסמים?

חניך א': לא, תני לי דוגמה למה אפשר לעשות עם שני אנשים?

מנחה: לדוגמה, שני אנשים זרים ברכבת או שני חיילים ביום הראשון בטירונות או שני נערים ביום הראשון בפנימייה.

[חניך ב' מתלהב, "כן ביום הראשון בפנימייה"].

מנחה: או שני אחים שאין להם הורים או שההורים לא מתפקדים.

חניך א': יש לי רעיון - נגיד שני נערים שברחו מבית מחסה והמשטרה מחפשת אחריהם והם בונים זולה על החוף.

מנחה: רעיון מצויין

[חניך א' מתחיל לכתוב "מקום, מי, מצב" ושואל איזה עוד מ"מים. אנחנו דנים על המילה מצב ומגיעים ל"מה" במקום "מצב"].

חניך א': אני רוצה שההתחלה תהיה מסתורית, שלא ידעו מי הם.

אני: אוקי, נתחיל מיד מהזולה כשלא ברור מה זה ומי נמצא שם

חניך א': אז איך נעשה שהם מתעוררים בבוקר אם החוג בערב?

מנחה: הימים מתארכים, נצלם כשיש עדיין אור ובעריכה נסדר את זה.

חניך א': אז בהחלה תעשי כתוביות עם השמות של הנערים והרקע שלהם.

מנחה: אבל אז לא יהיה מסתורין. עדיף שיתגלה בהדרגה.

[שניהם מסכימים. חניך ב' שכבר מבין שהולך להיות סרט מתחיל לאבד עניין בפרטים. הוא רוצה להתקלח אבל נשאר ושואל על השעה כל 2 דקות. חניך א' כולו בעניין, נלהב באופן מוחלט].

חניך א': אבל צריך שיהיה סוף טוב שהם משנים כיוון, משלימים עם ההורים, חוזרים לבית ספר.

חניך ב': הם מגיעים בסוף לנירים

[חניך א' לא מסכים]

מנחה: אני מציעה שאחד יגיע לנירים והשני יחזור להורים ולבית ספר.

[הם מסכימים. חניך ב' יוצא. הזמן נגמר. חניך א' ממשיך בתכנונים. משרטט את הזולה, אומר לי איזה בקבוקי וודקה ריקים הוא צריך, איזה בקבוקי בירה, ומדברים על נרגילה. אני אביא את הבקבוקים].

מנחה: נרגילה נאלתר.

חניך א': ומה אם נהיה בזולה וירוצו אנשים לידינו?

מנחה: גם בחוף אמיתי יש אנשים שרצים.

[חניך א' מסכים]

חניך א': את מוכנה להיות חלק מהסרט?

מנחה: אם צריך אז כן. אני יכולה להיות מישהי שעוברת בחוף ורואה אותם.

חניך א': [בחיוך של שותפות] "אז אנחנו באותו הראש"... "אני חשבתי שאת גרה מול החוף ומדווחת למשטרה"

מנחה: מה שתחליטו.

[לחניך א' כבר יש את כל הסרט בראש]

מנחה: חשוב לי דבר אחד להבהיר. חניך ב' הוא שותף שלך וגם אם יש לך תמונה מלאה של הסרט, תצטרך להתחשב גם ברצונות שלו ואולי גם להתפשר על דברים שיהיו מנוגדים לתכנית שלך.

חניך א': אני מבין. זה ברור.

[אני אומרת לחניך א' שהשעה 19:00 והוא צריך ללכת לארוחת ערב. הוא לא מאמין לי ואני מראה לו את השעון].

רגע לפני הפרידה חניך א' מוציא את הפתק שכתב ומסמן לי שהוא עומד לקרוע אותו, שואל אם אני עדיין רוצה את הפתק.

מנחה: אני רוצה את הפתק.

חניך א': לקרוע אותו

מנחה: לקרוא אותו.

אוקי, לקרוא אותו ואז לקרוע אותו.

[הוא נותן לי את הפתק]

 

הפתק [העתק מדויק, השגיאות במקור]: