לוגו פיתוח פדגוגי.JPG
מדינת ישראל
משרד החינוך
אגף א' לחינוך ילדים ונוער בסיכון
  תכנית מס. 1257 

שילוב סרטונים בחינוך

מאת רן ישפה, מייסד ומנכ"ל
 

לראות, להראות ולהיראות - להיות ראוי

פרולוג:

תקופת לימודיי בבית הספר הייתה מורכבת ומאתגרת, התקשתי בלימודים ולא עמדתי בציפיות ביחס לאחיי, אך מעל לכול ריחפה התחושה שלא מבינים אותי, לא רואים אותי ולא אוהבים אותי.

נכנסתי לעולם אחר - אולם הקולנוע. הלכתי בלי סוף לסרטים – שם יכולתי לבכות ולצחוק, לפחד, לאהוב, לשנוא ובקיצור להרגיש. זה לא הספיק. מהר מאוד הבנתי, שאני זה שצריך לקחת יוזמה ולסדר...

לערוך את החיים כמו שאני רוצה.

בגיל 16 קניתי את מצלמת הוידיאו הראשונה שלי מעבודה קשה שחסכתי עבורה - "My first Sony”. המטרה שלי הייתה לצלם ולערוך את החיים בדרך שחוויתי אותם בתוכי, במטרה לנסח לעצמי את המציאות.

מהרגע שהייתה לי מצלמת וידיאו צילמתי כל רגע נתון. פתאום דיברתי עם הרבה יותר ביטחון – היה לי "אקדח" ביד. כבר לא הייתי צריך להתמודד עם מבטים מאיימים. במקום לפחד מהמבט של האחר, ראיתי את הפחד שלו בעיניים.

הצפייה בסרטים שצילמתי, הייתה בשבילי "מָרְאַה חיה" לחיי והזדמנות לקבלת פרופורציות ותובנות חדשות. גיליתי כמה רגשות והרגשות אני עוצר בגלל נורמות וחוקים שאומרים לנו לשמור אותם בפנים.  הבנתי, שהנרטיב שלי על "חוסר המצוינות" שלי כביכול, מושפע מהסביבה והחברה ואני יכול ליצר לעצמי נרטיב נוסף, שהוא ה"עצמי אמיתי".

 

לאחר דרך אישית ארוכה ומאתגרת, שכללה: לימודי קולנוע וטלוויזיה, לימודי הנחיית קבוצות, לימודי "טיפול נרטיבי" והתנסויות ביצירת "סיפורי וידיאו" ככלי לעיבוד ולביטוי רגשות ותיעוד תהליכים - תרגמתי הכל לדרכי עבודה בתכנית אב – "תקשורת מקדמת" והקמתי את "ראיה - ביה"ס לתקשורת מקדמת".


במסגרת לימודי התוכנית - המשתתפים לומדים צילום, בימוי ומשחק ומפיקים "סיפורי וידיאו" עכשוויים מתוך חייהם, במטרה להתבונן בעצמם, בבחירות ובמציאות שלהם. בעקבות הסצנות שהם יוצרים, מקיימים דיאלוג עם המנחה המיומן וחושבים על אלטרנטיבות נוספות להתמודדות ולצלמן. ההתנסות בצילום החלופות והדיון עליהן, מאפשרים לצעירים לגלות את יכולות הבחירה וההזדמנויות להתפתחות, לאיתור "המנהיג שבי", להשפעה חיובית על החברה ולהצמחת הפריפריה החברתית והגאוגרפית אליה הם משתייכים. בחינתו ושינויו של הסיפור בעקבות השיח המתמשך, מחזק את הערך העצמי, את החוסן ואת תחושת המסוגלות העצמית של הנער להיותו בוגר עצמאי, מעורב, בעל תודעה, רגישות חברתית, אכפתי ואחראי. לצד זה, העבודה הקבוצתית בשיתוף פעולה על מנת לייצר סרט, מחזקת את המחוברות החברתית של המשתתפים, את תחושת השייכות הן לקבוצה והן לחברה. 

מאז שנת 2000 עבדנו עם כ-60,000 בני נוער ברחבי הארץ, ומתשע"ט התוכנית מוכרת כ-5 יח"ל לבגרות!

להרחבת סיפור ייסוד ביה"ס לחצו כאן

 שיעור למורים באמצעות סרטים:

מה נדרש כדי להיות ראוי?

"כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו"
(הרב שלמה קרליבך)

נשמע "פשוט" ומובן מאליו. בואו נציץ לסצנה מתחילת הסרט "12 המושבעים", שאמורים לחרוץ גורל של נער בן 18 - זכאי או אשם? ובמקרה זה - יחיה או ימות?

מה ראינו?

חבר מושבעים, "מתים" מחום, עסוקים בחייהם, בעוד הם צריכים לקבל ההחלטה על עתיד חייו של הנער. לכולם "ברור" שהוא אשם, הרי הרקע שלו ידוע והוא "מאלה" - המופרעים, הבעייתיים ויתר הסטיגמות - זהו הנרטיב הידוע לכולם.  
והנה נס - אחד מרים ידו כדגל: ואולי הוא לא אשם? ואולי הוא לא רק "כזה"? וכל מה שהוא מבקש מהם זה לדבר על הילד, על הסיפור ואולי לגלות שאיננו אשם.

מציאותי או דמיוני?

ניתן לדמות זאת לישיבה פדגוגית החורצת עתידו של תלמיד, שהרי כולם מכירים אותו כילד "בעייתי" והמקום ממנו הוא מגיע. לחילופין זה יכול להיות מפגש משפחתי / ישיבת עבודה....

אך רגע, אולי יש משהו שאנו לא יודעים? מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג? איזה עוד סיפורים ניתן לומר עליו?

"יש ומערכת החינוך עלולה לספר על תלמיד סיפור יחיד ובעייתי המתאר את הביוגרפיה שלו."
בועז כהן, "תלמידים מחפשים משמעות", 2018

הציצו לסצנה מתוך הסרט 'בדרך אל ההיגיון', שיצרו תלמידי כיתה י"א הלומדים אצלנו את תוכנית "תקשורת מקדמת" ל-5 יח"ל בגרות. הסרט עוסק בחוויותיהם ותחושותיהם מהיותם בכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל).
כיצד מתייחסים אליהם בביה"ס? מה הביוגרפיה שהם גדלים איתה?

הדרך לשינוי –"אי הידיעה"

אם אנו רוצים לאפשר שינוי אצל הילד, אנחנו צריכים להיות מוכנים לוותר על מה שאנחנו מחזיקים ויודעים עליו

צפו בקטע מתוצר תהליך מגמת 'תקשורת מקדמת' -"סליחה על השאלה", שיצרו תלמידי כיתה י"א מבת-ים הלומדים אצלנו. חברי הקבוצה יצאו לבדוק מה חושב הציבור על הנוער בבת ים. הם גילו בשאלות הרבה סטיגמות, סטריאוטיפים ודעות קדומות, וענו על כל השאלות בפתיחות ובכנות מתוך אמונה שסרט כזה יכול לתת לאנשים נקודת מבט אחרת על הנוער מבת ים ונוער מהפריפריה בכלל, ושיוותרו על מה שהם חושבים שהם יודעים...

למה דווקא באמצעות סרטים?

"המדיום הוא המסר"  

(מ. מקלוהן 1964)

המדיום שבו נעשה שימוש לצורך העברת מסר הוא בעל השפעה בלתי נפרדת על מהותו ותפיסתו בקרב קהל היעד.

כיום זהו צורך בסיסי - תרגום ויזואלי של הידע על מנת להבין אותו טוב יותר.

"תלמידים, נא להוציא סמארטפונים ולהתחיל לצלם!"

אופציה א. הפקת סרטון לפי התוכן הלימודי.

להלן הצצה לסרטון שיצרו מתוך טקסט בשיעור תנ"ך, מלאכים א', י"ט : 

לאחר שמקרינים את התוצר שיצרו, פותחים בשתי שאלות:

1. מה ראיתם.ן?

לתת הזדמנות לתלמידים להביא את נקודת מבטם (אין נכון / לא)

 

2. מציאותי או דמיוני?

להתחבר לעולמם האישי בהקשר ל"טקסט" הויזואלי שיצרו

אופציה ב. יצירת סרטון מעולמם

צפו בהסבר מצולם למה כדאי ואיך עושים זאת:

אופציה ג. עבודה עם סרטים קיימים, כמו "השיעור" הזה שעברנו יחד.

נסיים אותו בצפייה עם סצנת הסיום של "12 המושבעים" -

האם המאמצים של המבוגר היחיד הצליחו להביא אותם לראות את הילד?

אפילוג:

 

קטע מאוחר/ ריימונד קארבר

והאם קיבלת מה

שרצית מהחיים האלה, למרות הכל?

כן.

ומה רצית?

לומר על עצמי נאהב, להרגיש שאני

נאהב על פני האדמה הזאת.

רוצה ללמוד להיות מנחה לתוכנית?

רוצה לפתוח קבוצה אצלך?

רוצה פיתוח מקצועי לצוות או הרצאה?

התקשרו 03-6888444

או השאירו פרטים והצוות המקצועי שלנו יחזור בהקדם: