הסרטים שהנוער יוצר ב'תקשורת מקדמת' הם-הם השיקוף האולטימטיבי למצבים שהנוער חווה, שכן הסיפורים הקולנועיים שהם כביכול בדיוניים עשויים מחומרי המציאות אותה הוא מכיר ומנוהלים על פי החוקיות המוכרת לו ושעל פיה הוא נוהג.

כאן, להבדיל מתהליך הפקה של סרט קלאסי, הדגש הוא על הבחירה והעשייה האינטואיטיבית של המשתתפים. זאת כיוון שאנו מעוניינים להפגיש אותם עם הסמלים הקיימים בתוכם והמנווטים את חייהם, שאינם נמצאים במודע שלהם.

הצפייה בסרטים מאפשרת לבני הנוער לעבד את החוויה החושית-רגשית ולהעבירה תהליך רפלקציה, והדיון בבעיות שעולות ובאפשרויות הפתרון, מקדם את תחושת המסוגלות העצמית שלהם.

כך, אם במציאות חייהם שבויים המשתתפים במעשים, בפעולות, בתגובה אינסטינקטיבית/ נלמדת מהסביבה המוכרת להם, זו ההזדמנות שלהם לחשוף מניעים: איך דבר מוביל לדבר, איך תפיסת עולם שעד עכשיו מעולם לא הוגדרה ונוסחה היא בעצם הכוח המניע לפעולה, ואיך אפשר מתוך ההבנה הזאת לנסות חלופה מועדפת.