​

בשנת 1992 קניתי את מצלמת הוידיאו הראשונה שלי מעבודה קשה שחסכתי עבורה - "My first Sony” – זום 16X , עם אפשרויות להכנסת כתוביות, הילוך מהיר ואיטי ובקיצור המילה האחרונה של תחילת שנות ה-90. המטרה שלי הייתה לצלם ולערוך את החיים בדרך שחוויתיאותם בתוכי, במטרה לנסח לעצמי את המציאות. כאדם שנולד וגדל לעידן של "עסקי השעשועים",שהטלוויזיה עומדת בראשם מצאתי את עצמי עושה שימוש פעיל בעשייה הקולנועית – ככלי להתבוננות

עצמית, ביטוי ופורקן חסכים ועוֹדפוּת רגשות שהיו קיימים בי כנער מתבגר ולא ידעתי לבטאם במילים.

​

​

​

​

 

 

 

 

 

בחטיבה ובתיכון בפרט היה לי קשה ומורכב, כי לא הצלחתי בלימודים כפי שציפו ממני להצליח כמו אחי הבכור ואחותי.

מהרגע שהייתה לי מצלמת וידיאו צילמתי כל רגע נתון. פתאום דיברתי עם הרבה יותר ביטחון – היה לי "אקדח" ביד. כבר לא הייתי צריך להתמודד עם מבטים מאיימים. אחרי שצילמתי,  הסתכלתי על הסרטים לבד, בוחן אותי ואת האחרים. גיליתי המון על החיים וגברה לי המודעות לעצמי ולסביבתי. במקום לפחד מהמבט של האחר, ראיתי את הפחד שלו בעיניים.

הצפייה בסרטים שצילמתי, הייתה בשבילי "מָרְאַה חיה" לחיי והזדמנות לקבלת פרופורציות ותובנות חדשות. גיליתי כמה רגשות והרגשות אנחנו עוצרים בגלל נורמות וחוקים שאומרים לנו לשמור אותם בפנים.  הבנתי, ששהנרטיב שלי על "חוסר המצוינות" שלי כביכול, מושפע מהסביבה והחברה ואני יכול ליצר לעצמי נרטיב נוסף, שהוא ה"עצמי אמיתי". 

​

בשנת 1994, סרט שהפקתי במסעי לפולין (מטעם משלחת בתיכון "דנמרק", ירושלים) "העלה אותי על המפה" מבחינה חברתית ולימודית. פתאום ראו אותי, לא התייחסו להפרעות שלי בכיתה ולציונים הגרועים, אלא ראו את היכולות שלי, שלא הכירו לפני ואף ביקשו ממני להקרין את הסרט, שאני יצרתי, בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה. 

התחילו להזמין ממני סרטים, וכל זמן שצילמתי וערכתי מצאתי עצמי מפתח את יכולותיי הקוגניטיביות והרגשיות. בהמשך, התחלתי לערוך סרטים רבים לבקשת אחרים ופיתחתי יכולות אבחנה בסיטואציות אישיות וחברתיות של המשתתפים בסרט. במשך הזמן החלו לפנות אלי אנשים שביקשו שאבחין בדינאמיקות המשפחתיות שלהם ואתן חוות דעת ועצות אישיות לעבודה על בעיות חברתיות ומשפחתיות. זכיתי בכינוי "הקורא בסרטים".

​

לאור הידע והניסיון שרכשתי, בשנת 1998 התקבלתי לשנה שלישית של לימודי קולנוע וטלוויזיה במכללת "הדסה" בירושלים והתמחיתי בעריכת וידיאו ממוחשבת. בתום הלימודים הקמתי עסק לעריכת סרטים וקליפים והתמקצעתי בכל תחומי העשייה הקולנועית.
לאחר דרך אישית ארוכה ומאתגרת, קריאה אין סופית של ספרים, לימודי הנחיית קבוצות והמשך למידה בלתי פוסקת מלאת התנסויות ביצירת "סיפורי וידיאו" ככלי לעיבוד ולביטוי רגשות חבויים, תיעדתי תהליכים ותרגמתי את "המסה" האישית לדרכי עבודה בתוכנית אב כתובה.

עם הזמן בחרתי בשם התכנית – "תקשורת מקדמת", המשתמשת בתהליכי הפקת סרטים לפיתוח אסטרטגיות חשיבה ולמידה ולקידום יכולות רגשיות.

 

אימי, מורה לחינוך מיוחד בהסמכתה, עבדה רוב חייה כאחראית על שילוב בחברה של ילדים ואנשים עם מוגבלויות שונות - במרכז אלי"ן ובמעון "סן סימון" בירושלים. בירושלים, שנותן מענה לילדים עם מוגבלויות שונות, ובמעון לנכים "סן סימון" בירושלים. היא תמיד לקחה אותי כילד לעבודה שלה ואף הזמינה אלינו הביתה את המטופלים שלה בצורה הטבעית ביותר, כך שהמפגש עם אנשים עם מוגבלויות היה ונשאר טבעי וביתי. אני לא זוכר רגע שבו היא אמרה לי - "רן חשוב לקבל את האחר", וזו לדעתי הסיבה שהקמתי בשנת 2000 את "ביה"ס לתקשורת מקדמת" כעסק חברתי, שהמוטו המוביל אותי בעבודה הוא "בן אנוש הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי" (פובליוס טרנטיוס).

​

בקיץ 2000 יישמתי את הקורס הראשון של "תקשורת מקדמת" בביה"ס לחינוך מיוחד – "בן יהודה" בירושלים. לאור ההצלחה הבלתי רגילה של התקדמות הילדים מבחינה רגשית וקוגניטיבית, מצאתי את עצמי מתחילת השנה מסתובב בין כחמישה מוסדות חינוך בכל יום עם תיק ובו ציוד צילום ועובד עם שתי קבוצות בכל מוסד. 

​

בשנת 2001 התחלתי לעבוד גם עם נערות במצוקה בהוסטל "בית אריאל" בירושלים ובמעון "רעות" לילדים בגילאי 9 עד 12 שהוצאו מהבית בצו בית משפט ובהמשך הגעתי לבית שמש לעבוד עם נוער במצבי סיכון. בעקבות הצלחת העבודה בשטח, שעברה מ"פה לאוזן" בין מוסדות החינוך ואנשים פרטיים, ביה"ס לתקשורת מקדמת בירושלים התרחב והתחלתי להכשיר אנשים נוספים לתכנית.

 

בשנת 2003 פגשתי את רות הרתאן - ד"ר לחינוך ותקשורת ממכללת סמינר הקיבוצים, שהזמינה אותי להשתתף בקבוצת חשיבה שעסקה בתקשורת בחינוך המיוחד, ונוצר בינינו חיבור מיידי.  ד"ר הרתאן המשיגה את התהליכים, וכך החלה לשמש כמלווה אקדמית לתכנית.

​

יחד, בנינו מסלול לימודים מוסדר במטרה "להעביר את זה הלאה". בתכנית הלימודים  מרצים מומחים בתחומם, שכולם התנסו בשנים הקודמות ב'תקשורת מקדמת' בשטח ויחד אנו מכשירים להנחיית קבוצות ב'תקשורת מקדמת'.